בתלמוד כתוב שבכל פעם שאנשים מתאחדים סביב השולחן ואוכלים יחד, השכינה מעליהם. קינוח טעים מוסיף לרגעים אלה ניצוץ של שמחה משותפת  יום שמשי אחד במרץ בפראג כשישבתי על גדת הנהר, התפעלתי מיופייה של ההיסטוריה התרבותית, הכנתי פרויקט לבוס שלי עבור מגזין יוקרה יוקרתי, חלפה בראשי מחשבה חשבתי על שורשיי, קרובי משפחתה של סבתי שנהרגו במחנות במהלך  מלחמת העולם השנייה, אחיה רץ לישראל  בראשיתה, חשבתי על העולם סביבי היום, על המעשים האנטישמיים האחרונים שהתרחשו באולם מחשבות על התקופה שבה נסעתי לישראל הלוך ושוב לפני שהתיישבתי בפראג עם עבודת חלומות. עבודת חלומות שבה לא העובדים יהודים ולא החברה היו חלק מחיים בדרך לתמיכה בישראל ובאומה בשום צורה  ,מחשבות היו זרומות ולב הירגיש עצוב התלבטות בין ללכת לקהילה אורתודוקסית בפראג, שבה מרגיש כבד, לבין ללכת למקום רפורמי,  שהיה קהילה תוססת ושמחה עם צ'כים וישראלים, רב נפלא, בתפילה באמצעות תרגומים לצ'כית ואווירה מסבירת פנים, שם עצרתי ללכת מאז שראיתי את הנרות מדלקים במקום לפני כולם, הרבה אחרי כניסת שבת שאלתי, אם מילת מלחמת העולם השנייה הייתה תופסת גם את סבתי, לא הייתי נולדת. התחושה של הצורך הגובר להרגיש את ישראל ואת עמה הייתה עמוקה. והשאר חיים פתח שער חדש. תוך חודשיים התחתנתי עם איש חרדי.חזרתי לירושלים. ומשם בקרוב מאוד לקרית שמונה.  אומרים בפרקי אבות, אֵין קֶֽמַח אֵין תּוֹרָה, אִם אֵין תּוֹרָה אֵין קֶֽמַח. הייתי רוצה להביא קמח טוב ומרכיבים איכותיים לשולחנות כולם, לשמחה ולזמנים חשובים יחד